→ לכל הפוסטים

מהמגירה למדבר: הדרך שלי להגשים חלום

איך חלום שהכנסתי למגירה ב-2017 הפך לשלוש שנים במידברן – מהפעם הראשונה ועד הובלת מחנה.

רגע של שקט מול השקיעה – מידברן 2026
רגע של שקט מול השקיעה – מידברן 2026

מאוחר בלילה. אני עומדת איפשהו במרחב הפתוח של המידברן, רחוק מהמחנה שלי. מסביב אורות מהבהבים, מוזיקה שמגיעה מכל כיוון, אבק שעומד באוויר. והרגליים שלי כבר לא מסכימות לעשות עוד צעד.

אני יודעת בערך איפה המחנה. אני גם יודעת שאין סיכוי שאגיע אליו ברגל.

זה בדיוק הרגע שפחדתי ממנו שנים. הסיבה שבגללה השתכנעתי שהמקום הזה לא בשבילי. אבל הלילה הזה הסתיים אחרת ממה שדמיינתי.

אבל רגע. נתחיל מההתחלה.

חלום שהכנסתי למגירה

ב-2017 התחילו להגיע אליי התמונות. חברים חזרו מהמידברן עם סיפורים על עיר שקמה מהחול לשבוע אחד ונעלמת בלי להשאיר עקבות. מיצבים ענקיים, מסיבות, אנשים שנותנים בלי לבקש כלום בחזרה. אני, שאוהבת פסטיבלים, טבע ומדבר, נשביתי מיד.

ואז הגיעו גם הפרטים האחרים: מרחקים עצומים, תנאים פיזיים קשים, ועיקרון של הסתמכות עצמית רדיקלית: כל אחד מביא את כל מה שהוא צריך, ואין מסגרת שתדאג לו. עם המגבלות הפיזיות והבעיות הרפואיות שלי, עשיתי חשבון מהיר והסקתי מסקנה אחת: זה לא בשבילי.

הכנסתי את החלום למגירה וסגרתי אותה. אבל מגירות, מתברר, לא תמיד נשארות סגורות.

"אולי זה פשוט לא בשבילך"

ב-2022 החלום יצא מהמגירה. שוב שמעתי על המידברן מכל מיני כיוונים, והפעם החלטתי: אני מוצאת דרך.

הפחד הכי גדול שלי היה פשוט: שלא אעמוד במרחקים ובתנאים. אז שאלתי אחד שמבין. באחת השיחות, מוביל מחנה מנוסה הסביר לי שמידברן לא מתאים לכל אחד. ושאולי הוא פשוט לא מתאים לי.

זה היה הרגע שבו כמעט ויתרתי. המשפט הזה נשמע הגיוני מאוד. הוא רק אישר את מה שאמרתי לעצמי כבר חמש שנים.

ואז חבר אחר סיפר לי על מחלקת ההנגשה של המידברן: חבורה נפלאה של מתנדבים שעוזרים בסחיבת ציוד ובעוד הרבה דברים, כדי שגם מי שזקוק להנגשה יוכל להגיע. הוא צייד אותי בטיפים על איך להפוך את החוויה לנגישה יותר. פתאום "לא בשבילך" הפך ל"בואי נבדוק איך".

פתאום "לא בשבילך" הפך ל"בואי נבדוק איך".

ובאותה שנה בדיוק, מחנה שיחות נפש חיפש להרחיב את שורותיו. מחנה שהוא בול בשבילי. אחרי לא מעט חרדות שהתגברתי עליהן, יצאתי לדרך.

העיר מתגלה באופק – מידברן 2022
העיר מתגלה באופק – מידברן 2022

עשיתי את זה

כשהעיר נגלתה באופק, ההתרגשות הייתה עצומה. הגשמתי חלום. והייתי מוכנה, לפחות מנטלית, לכל הקשיים שעוד יגיעו.

הגעתי מצוידת: תלבושות ברוח המידברן, ומקלות הליכה שעיצבתי בבית עם שרשראות לדים. הם עזרו לי להתנייד במרחבי העיר והמדבר, ומאז הם מלווים אותי לכל מידברן.

מקלות ההליכה המוארים – מלווים אותי מאז בכל מידברן
מקלות ההליכה המוארים – מלווים אותי מאז בכל מידברן

כל השבוע הייתי בתחושה של "עשיתי את זה". זה לא היה רגע אחד, אלא הרבה רגעים קטנים שבהם הבנתי שבשבוע הזה אני סומכת רק על עצמי. ומסתדרת. בכל סיטואציה.

הלילה שבו למדתי לבקש

ועכשיו בחזרה לאותו לילה. רגליים כואבות, מחנה רחוק מדי, והבנה שגם לסמוך על עצמך יש גבול.

במידברן משייטים בלילות ארט קארס: רכבים מקושטים ומוארים שנוסעים לאט בין המיצבים. כשאחד כזה עבר לידי, פניתי לנהג ושאלתי אם יוכל לקחת אותי למחנה. הוא הסכים.

זה נשמע קטן. בשבילי זה היה שיעור: לבקש עזרה זה לא לוותר. זה חלק מהדרך להגשים.

חגיגה על גלגלים

ממחלקת ההנגשה קיבלתי קלנועית לשעתיים. פתאום העיר נפתחה בפניי, והגעתי למקומות רחוקים שלא ביקרתי בהם קודם.

ואז קרה הרגע שאני הכי זוכרת. הבת שלי, שהייתה במידברן במחנה אחר, הגיעה להסתובב איתי בעיר. היא על אופניים, אני על הקלנועית, שתינו נוסעות יחד בין המיצבים. זו הייתה חגיגה עצומה. שמחת חיים, וגאווה שפשוט פרצה ממני.

עם הבת שלי – היא על אופניים, אני על קלנועית, ושתינו בחגיגה
עם הבת שלי – היא על אופניים, אני על קלנועית, ושתינו בחגיגה

לא "שרדתי" את השבוע הזה - חייתי אותו במלוא העוצמה.

להחזיק מחנה שלם

ב-2025 המובילים הוותיקים של שיחות נפש עזבו. מישהו היה צריך להחליף אותם, אחרת המחנה פשוט יתפרק. לי היה ברור שלא אתן לזה לקרות. אחרי לא מעט היסוסים הצטרפתי לנטע, ויחד לקחנו על עצמנו את ההובלה.

אני טובה בסדר, בארגון ובניהול. אבל פתאום נחתו עליי תוכניות חשמל ואינסטלציה, דרישות בטיחות ותקנים לגז. עולם שלם שמעולם לא נגעתי בו.

אז קראתי. את כל המסמכים שקיימים למובילים, שוב ושוב. התייעצתי עם מובילים ותיקים. הגעתי לשטח עם הרבה פחדים. ובסוף, הכל עבד כמו שצריך.

שיחות נפש – Soul to soul
שיחות נפש – Soul to soul

הפעם גם אתגרתי את עצמי להגיע להקמות. ההקמות הן חוויה בפני עצמה. בימים הראשונים אין כמעט כלום בשטח, רק חול וכמה ציליות ראשונות. ובסוף ההקמות עומדת עיר שוקקת, עם מחנות ומיצבים. יש גאווה מיוחדת בלקחת חלק בבנייה הזאת, בלראות משהו נולד מכלום.

ברז אחד במדבר

ב-2026 חזרתי שוב כמובילה של שיחות נפש, והפעם הגעתי להקמות עוד יותר מוקדם, כבר ביום שישי. תשעה ימים בשטח.

והשנה המדבר לא הקל. בימים שלפני ההקמות היו גשמים ושיטפונות, והשטח נשאר מלא אבנים ומהמורות. ספקים התעכבו, וכל דבר לקח יותר זמן ממה שתכננו. ולמרות הכל, המחנה שבנינו השנה היה מהמושקעים שהיו לנו.

ובין כל העבודה – גם זמן להשתטות עם המיצבים
ובין כל העבודה – גם זמן להשתטות עם המיצבים

ויש דבר אחד שאני גאה בו במיוחד.

עד השנה לא היה במחנה ברז עם מים זורמים. תמיד צחקנו על עצמנו שאנחנו מחנה "פרימיטיבי". השנה לקחתי על עצמי לשנות את זה, ובניתי כיור עם פתרון זמני, זול וחסכוני במים.

לכאורה דבר פשוט. אבל פתאום אפשר היה לשטוף ידיים ולצחצח שיניים כמו שצריך 🙂

יש! מים זורמים במחנה – מידברן 2026
יש! מים זורמים במחנה – מידברן 2026

הכיור הזה שדרג לכולנו את החיים בשטח. ולי הוא נתן משהו גדול יותר: את הידיעה שאם אני באמת רוצה שמשהו יקרה, אמצא את הדרך לגרום לו לקרות.

מה הייתי אומרת לקרן של פעם

כל שנה אני מאתגרת את עצמי עוד קצת. לצד האמנות, החברים, המחנות והמסיבות, זה מה שהמידברן נותן לי: תהליך. משנה לשנה אני חוזרת משם קצת יותר גדולה.

אם הייתי יכולה לפגוש את קרן של 2017, זו שהכניסה את החלום למגירה, הייתי אומרת לה רק דבר אחד:

תמשיכי לחלום ולהגשים. את אלופה.

ואם גם לך יש חלום במגירה: נכון, לפעמים הקשיים נראים גדולים מדי. אולי צריך להתאים, אולי צריך לשנות, אולי צריך לבקש טרמפ. אבל על המהות של החלום אין סיבה לוותר.

רוצים לדעת עוד על המידברן? אפשר לקרוא באתר מידברן || Midburn.

יש לך חלום שמחכה במגירה?

בתהליכי אימון אני מלווה אנשים לדייק את החלום ולמצוא את הדרך להגשים אותו.

לשיחת היכרות